Vayedaber

משנה: נָדַר בַּחֵרֶם וְאָמַר לֹא נָדַרְתִי אֶלָּא בְחֶרְמוֹ שֶׁלַּיָּם. נָדַר בַּקָרְבָּן וְאָמַר לֹא נָדַרְתִי אֶלָּא בְקָרְבְּנוֹת מְלָכִים. הֲרֵי עַצְמִי קָרְבָּן וְאָמַר לֹא נָדַרְתִי אֶלָּא בְעֶצֶם שֶׁהִינַּחְתִּי לִי לִהְיוֹת נוֹדֵר בּוֹ. קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנִית לִי וְאָמַר לֹא נָדַרְתִי אֶלָּא בְאִשְׁתִּי רִאשׁוֹנָה שֶׁגֵּרַשְׁתִּי עַל כּוּלָּן אֵין נִשְׁאָלִין עֲלֵיהֶן. וְאִם נִשְׁאָלוּ עוֹנְשִׁין וּמַחְמִירִין עֲלֵיהֶן דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים פּוֹתְחִין לָהֶם פֶּתַח מִמָּקוֹם אַחֵר וּמְלַמְּדִין אוֹתָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בַּנְּדָרִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. כלומר שצריך שיזכיר בפיו לתנאו בשעת הנדר ויאמר על תנאי הראשון אני נודר שיהיה התנאי קיים ואז הנדר בטל כדמפרשינן בגמרא והלכה כר' אליעזר בן יעקב:

ר' אליעזר בן יעקב אומר. בבבלי מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני אף הרוצה שיאכל חבירו אצלו ומסרב בו ומדירו נדרי זירוזין הוא והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל ולאו דוקא ר''ה אלא הה''ד בכל עת שירצה ולכל זמן שיקבע:

שניהן רוצין בשלשה דינרין. ולא היה בלבם לשום נדר אלא המוכר נדר לזרז הלוקח שיוסיף ויתן לו ג' דינרין וכן הלוקח לא נתכוון אלא לזרז המוכר שיסכים לכך והילכך לא הוי נדר ואף על גב דדברים שבלב אינם דברים היכא דמוכחא מילתא כי הכא שכן דרך המוכרים והלוקחים לעשות כן אזלינן בתר דברים שבלב:

והלה. הקונה אומר שאינו מוסיף לו על השקל שהוא שני דינרין:

קונם שאיני פוחת לך מן הסלע. שהוא ד' דינרין ואמר קונם ככר זה עלי אם פוחת אני לך מזה:

מתני' ארבעה נדרים התירו חכמים. ובגמ' פליגי בהו אם צריכין היתר חכם או שהן מותרין בלא שאלה:

ואם נשאלו. בבבלי מפרש להסיפא בעם הארץ שצריך שאלה ואם נשאל עונשין ומחמירין עליו שאין פותחין לו פתח לחרטה ואין מתירין לו ואם עבר על נדרו מנדין אותו:

וחכמים אומרים פותחין להן פתח ממקום אחר. מראין לו שזה נדר הוא ואסור ופותחין לו פתח מטעם אחר ומתירין לו נדרו אבל לא עונשין ולא מחמירין וכן הלכה:

מתני' נדר בחרם. אמר חפץ זה חרם עלי ושוב אמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים לשון מצודה על שם הרשת שצדין בו את הדגים:

אלא בקרבנות מלכים. דורונות שמקריבין לפני מלכים:

הרי עצמי קרבן. אסר עצמו כקרבן על חבירו ושוב אמר לא נדרתי אלא בעצם אחד שיש לי בתוך ביתי שהנחתיו להיות נודר בו דרך שחוק או להטעות העולם שיסברו שאני נודר נדר גמור:

על כולן אין נשאלין עליהן. אין צריכין שאלה שאינם חלים כלל:

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים סְתָם תְּרוּמָה בִּיהוּדָה אֲסוּרָה בַּגָּלִיל מוּתֶּרֶת. שֶׁאֵין אַנְשֵׁי הַגָּלַיל מַכִּירִין אֶת תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. אֲבָל אִם הָיוּ מַכִּירִין סְתָם אָסוּר. סְתָם חֲרָמִים בִּיהוּדָה מוּתָּרִין וּבַגָּלִיל אֲסוּרִין. שֶׁאֵין אַנְשֵׁי הַגָּלִיל מַכִּירִין חֶרְמֵי הַכֹּהֲנִים. אֲבָל אִם הָיוּ מַכִּירִין סְתָמָן מוּתָּר. הָכָא אַתְּ אָמַר. מוּתָּר. וָכָא אַתְּ אָמַר. אָסוּר. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. תְּרֵין תַּנָּיִין אִינּוּן. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. 7b חַד תַּנָּיֵי הוּא. כְּמָאן דָּמַר סְתָם חֲרָמִים לְבֶדֶק הַבַּיִת. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר סְתָם חֲרָמִים לַכֹּהֲנִים. אֲפִילוּ בְגָלִיל יְהֵא מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. בְּגָלִיל עַל יְדֵי שֶׁרְגִילִין בְּחֶרֶם עָכָן אַתְּ אָמַר. אָסוּר. וּבִיהוּדָה עַל שֶׁאֵינָן רְגִילִין בְּחֶרֶם עָכָן אַתְּ אוֹמֵר. מוּתָּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וחכמים אומרים כו'. ומקשי נמי דיוקא דרישא לסיפא דקתני טעמא דסתם תרומה בגליל מותר שאין מכירין תרומת הלשכה ומסתמא דעתן לגורן הוא אבל אם היו מכירין לתרומת הלשכה סתם תרומה אסור אפי' בגליל מספיקא אלמא דספיקא לחומרא והדר קתני בחרמין סתם חרמין כו' דמשמע אבל אם היו מכירין חרמי כהנים סתמן מותר מספיקא אלמא ספיקא לקולא הכא כו':

תרין תניין אינון. כתנאי אזלא רישא וסיפא דמתני' ומי ששנה זו לא שנה זו דמר אזיל בספיקא לחומרא ומר אזיל לקולא. וכן מוקי לה בבבלי דף י''ט כתנאי:

רבי ירמיה. קאמר לעולם חד תנא הוא ותנא דסיפא ס''ל נמי ספיקא לחומרא ולא תידוק מינה הא מכירין סתמן מותר דאפי' אם היו מכירין סתמן אסור בחרמים וכמאן דאמר בפרק ז' דערכין סתם חרמים לבדק הבית אבל למאן דאמר סתם חרמים לכהנים אפי' בגליל יהא מותר כלומר כהאי מאן דאמר ודאי לא אתייא דאליבי' אין חילוק בין יהודה לגליל ולעולם סתמן מותר אלא כמאן דאמר סתם חרם לבדק הבית שפיר הוא דאתייא והא דביהודה סתם חרמין מותר טעמא כדמפרש ר' יוסי בשם רבי הילא שבגליל היו רגילין בחרם עכן כלומר בחרמי שמים כחרמו של עכן והילכך סתמן אסור דודאי היה דעתו לתפוס בחרם שרגילין שם אבל ביהודה לא היו רגילין בחרמי שמים והילכך מותר שמסתמא לא היה דעתו לתפוס בדבר שאין רגילין בו והיינו דקאמר במתניתין שאין בני גליל מכירין לומר שאין רגילין בחרמי כהנים ולפיכך סתמן לעולם אסור:

הלכה: נָדַר בַּחֵרֶם כול'. חַד בַּר נַשׁ נָדַר בְּאִילֵּין מִילַּייָא. אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי מֵאִיר וּשְׁלָחֵיהּ גַּבֵּי רִבִּי יְהוּדָה. אָמַר לֵיהּ. אוֹדְעֵיהּ דְּאָתִית לְגַבַּיי וּשְׁלַחְתִּיךְ לְגַבֵּיהּ. אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יְהוּדָה וּשְׁלָחֵיהּ גַּבֵּי רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. אוֹדְעֵיהּ דְּשָֽׁלְחָךְ רִבִּי מֵאִיר לְגַבַּיי וּשְׁלַחְתִּיךְ לְגַבֵּיהּ. אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. אִין לֵית קַדְמָאָה מִשְׁרֵי לָךְ לֵית חוֹרָן מִשְׁרֵי לָךְ. דְּאִית לֵיהּ אִם נִשְׁאָלוּ עוֹנְשִׁין אוֹתָן וּמַחְמִירִין עֲלֵיהֶן. חָזַר וְאָתָא קוֹמֵי לְגַבֵּי רִבִּי מֵאִיר. אָמַר לֵיהּ. הֲוֵיתָה יְדַע כֵּן לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ לִי בְקַדְמִיתָא. אָמַר לֵיהּ. חֲמִיתָךְ מֵיקַל וְחָֽמְרִית עֲלָךְ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

סליק פירקא בס''ד

אמר ליה. ר''מ מפני שראיתיך מיקל בדבר ונודר בנדרים כאלו מפני כך הייתי מחמיר עליך לילך ולנוע ולחזור אחריהם להתירך ואף על פי שידעתי שלא יתירו לך:

למה לא אמרת לי בקדמיתא. מפני מה לא אמרת לי בפעם הראשון כשבאתי לפניך שאין היתר בדבר ולא הייתי צריך לילך עוד אצליהם בשביל כך:

חזר. זה ובא אצל ר''מ ואמר לו אם הייתך יודע שהוא כן שהם ג''כ לא יתירו לי:

דאית לי'. לר''מ אם נשאלו כו' כדקאמר במתני' וכלומר הוא ודאי לא יתירך ואין אנו רוצים לחלוק עליו למעשה:

גמ' נדר באלין מילייא. שנדר באלו דברים שהזכרו במשנה ובא לפני ר''מ לשאול על נדרו ושלחו לגבי ר' יודה ואמר לזה תודיע הדבר לר' יודה שבאת מתחילה לפני ואני שלחתיך אצלו וכונתו היה שיבין ר' יודה שאין דעתו להתירו וכן חזר ושלחו ר' יודה אצל ר' יוסי ואמר לו כן והבין ר' יוסי ואמר לו אם אין הראשון שהוא ר''מ מתירך אין אדם אחר מתירך:

משנה: אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים נִידְרֵי זֵירוּזִין וְנִידְרֵי הֲבַאי וְנִידְרֵי שְׁגָגוֹת וְנִידְרֵי אוֹנְסִין. נִדְרֵי זֵירוּזִין כֵּיצַד הָיָה מוֹכֵר חֵפֶץ וְאָמַר קוֹנָם שֶׂאֵינִי פוֹחֵת לָךְ מִן הַסֶּלַע. וְהַלָּה אָמַר קוֹנָם שֶׁאֵינִי מוֹסִיף לָךְ עַל הַשֶּׁקֶל שְׁנֵיהֶן רוֹצִין בִּשְׁלֹשָׁה דֵינָרִין. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אַף הָרוֹצֶה לְהַדִּיר אֶת חֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ כָּל נֶדֶר שֶׁאֲנִי עָתִיד לִידּוֹר הוּא בָטֵל וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא זָכוּר בְּשָׁעַת הַנֶּדֶר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והלה. הקונה אומר שאינו מוסיף לו על השקל שהוא שני דינרין:

קונם שאיני פוחת לך מן הסלע. שהוא ד' דינרין ואמר קונם ככר זה עלי אם פוחת אני לך מזה:

מתני' ארבעה נדרים התירו חכמים. ובגמ' פליגי בהו אם צריכין היתר חכם או שהן מותרין בלא שאלה:

מתני' נדר בחרם. אמר חפץ זה חרם עלי ושוב אמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים לשון מצודה על שם הרשת שצדין בו את הדגים:

אלא בקרבנות מלכים. דורונות שמקריבין לפני מלכים:

על כולן אין נשאלין עליהן. אין צריכין שאלה שאינם חלים כלל:

וְכָל הַנְּדָרִים חֲכָמִים הֵם שֶׁהֵם מַתִּירִין. וְתַנִּינָן. אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים. רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי חִייָה רוֹבָה. אֵילּוּ אֵינָן צְרִיכִין הֵיתֵר חָכָם. רַב וּשְׁמוּאֵל תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אֵילּוּ הֵן צְרִיכִין הֵיתֵר חָכָם. הָתִיב אִיסִּי. וַהֲרֵי לֹא מָצִינוּ פֶתַח לִנְדָרִים אֶלָּא מִכָּן. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל. חֲגַר עֲלֵיהּ מוּתְנָא. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל אִיסִּי. אַף זֶה יָכוֹל לְהָפֵר נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם. פָּתַר לָהּ. כָּל הַנְּדָרִים צְרִיכִין פֶּתַח מִמָּקוֹם אַחֵר וְאֵילּוּ פִּתְחָן בְּצִידָּן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּשֶׁאֵינָן מַעֲמִידִים. אֲבָל אִם הָיוּ מַעֲמִידִין צְרִיכִין הֵיתֵר חָכָם. הֲרֵי זֶה מַעֲמִיד וְזֶה אֵינוֹ מַעֲמִיד. מֵאַחַר שֶׁבָּטֵל אֶצֶל זֶה יִבָּטֵל זֶה. תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי חִייָה בַר לוּלִייָנִי אָמַר רִבִּי יוּדָן. שֶׁאִילּוּ הָיָה אוֹמֵר זֶה בְסֶלַע. וְזֶה אוֹמֵר לִיתֵּן לוֹ בְשָׁלֹשׁ. וְזֶה אוֹמֵר בְּשֶׁקֶל. מַעֲמִיד. מֵאַחַר שֶׁבִּיטֵּל דֵּינָר זֶה עַל זֶה יְבַטֵּל עוֹד דֵּינָר אַחֵר אֶצְלוֹ וְיִתְּנוּ לוֹ בִשְׁנַיִם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

יבטל עוד דינר אחר אצלו. בטל הוא ג''כ אצל השני ומותר ליתן לו בשנים אם רוצה המוכר בכך ואין כאן משום נדר:

מאחר שביטל דינר זה על זה. כלומר שהמוכר ביטל דינר על זה שאומר בשלש ובטל הנדר אצלו ומותר ליתנו לו בשלש:

שאילו היה אומר זה בסלע כו'. כלומר דגם בשני לוקחין הדין כן שאם היה מוכר לשנים זה בסלע המוכר אומר בסלע וא' מהלוקחי' אומר ליתן לו בשלש דינרין והשני אומר בשקל ומעמיד בדבריו:

מאחר שבטל. הנדר אצל זה יבטל אצל זה ומותרין שניהם לקיים המקח בג' דינרין:

הרי זה מעמיד וזה אינו מעמיד. היה אחד מהן מעמיד בדבריו המוכר או הלוקח והשני לא העמיד דבריו אלא נתרצה בג' דינרין:

אבל. במעמידין דבריהם שבדוקא נדרו לד''ה צריכין היתר חכם:

הדא דאת אמר. להני אמוראי דלעיל שאין צריכין היתר חכם בשאין מעמידין דבריהם שאומרים שלא נדרו בדוקא אלא לזרז ושניהם רוצים דקאמר במתני' רוצין מתחילה קאמר:

פתר לה. הא דקאמר שלא על פי חכם ה''ק דשאני משארי נדרים שהן צריכין פתח ממקום אחר והחכם צריך להמציא לו פתח אבל אלו פתחיהן בצדן שלח נתכוון אלא לזרזו ומאליהן יש להן פתח וכמו כל הני דמתני' אבל לעולם צריכין שאלה לחכם:

מתני' פליגא על איסי. דתנן לקמן פ' קונם יין האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך אם אין את בא ונוטל לבנך כור א' של חטין ושתי חביות של יין הרי זה יכול להפר נדרו שלא על פי חכם וכן בסיפא התם אם אין את בא ונותן לבני כור א' של חטין כו' אף זה יכול להפר נדרו שלא ע''פ חכם משום דהוו כנדרי זרוזין אלמא שאין צריכין היתר חכם:

אמר ליה שמואל. לאיסי חגר עליה מותנא קשרת עליה החבל כלומר שהחזקת הדבר דנשמע מדבריך שהן צריכין היתר חכם. א''נ יש לומר דאיסי הקשה לשמואל דקאמר הן צריכין היתר חכם וקס''ד דדוקא נדרים אלו צריכין היתר חכם והלא בכל הנדרים שצריכין פתח מכאן הוא דלמדו וא''ל שמואל תקשור עליה החבל כלומר למוד מכאן למקום אחר ואלו הן לאו דוקא אלא כל הנדרים שהן כאילו ניתרין בהיתר חכם:

התיב איסי. נמי על דברי ר' לעזר דקאמר שאינן צריכין היתר חכם והרי לא מצינו פתח לנדרים אלא מכאן כלו' שאין מתירין שום נדר אלא אם יש לו פתח כעין נדרים דמתני' והיינו דקסבר אין פותחין בחרטה שאין החכם מתיר לו בחרטה בלא פתח אלא דוקא בפתח שהוא ניכר שהנדר בטעות כארבעה נדרים אלו:

אלו הן צריכין היתר חכם. כלומר שצריך שאלה לחכם אע''פ שפתחיהן בצדן כדלקמן:

הלכה: אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים כול'. וְכָל הַנְּדָרִים לָאו חֲכָמִים הֵן שֶׁהֵן מַתִּירִין. כְּתִיב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת. 8a תָּלָה הַפָּרָשָׁה בְּרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת שֶׁיְּהוּ מַתִּירִין נִדְרֵי הָעָם. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. לֹא יֵחַל דְּבָרוֹ. הוּא אֵינוֹ מוֹחֵל דְּבָרוֹ. הָא אַחֵר עוֹשֶׂה דְבָרָיו חוּלִין. וְאֵי זֶה זֶה. זֶה חָכָם שֶׁמַּתִיר נִדְרוֹ. חֲנַנְיָה בֶן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. נִשְׁבַּעְתִּי וָאַקַּייֵמָה. פְּעָמִים שֶׁאֲנִי מְקַייֵם. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי. בְּאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי. חוֹזֵר אֲנִי בִי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

באפי נשבעתי. ולפיכך חוזר אני בי לשאול על הנדר והשתא חוזר להקושיא וכל הנדרים כו' ותנינן ד' בתמיה ומשני ר''א דה''ק אילו אינן צריכין היתר חכם שאינם צריכין שאלה מפני שהתירו חכמים לו ואין כאן נדר כלל:

פעמים שאינו מקיים. אם רצה ילך אצל חכם ויתירנו:

תלה הפרשה בראשי המטות. לומר לך שיהו ראשי המטות והן המומחים מתירין נדרי העם ורב יהודה בשם שמואל יליף לה מלא יחל דברו כו' וכן אמר בבבלי פ''ק דחגיגה:

גמ' וכל הנדרים לאו חכמים הן שהן מתירין. בתמיה דקס''ד אלו נדרים שחכמים מתירין בפתח להתיר הנדר קאמר והלא כל הנדרים מתירין כדדרשינן מקראי דכתיב וידבר משה וגו':

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source